ל-י"ח באדר, יום פטירתו של רבי אלכסנדר זיסקינד מהורודנא זצ"ל, מחבר הספר "יסוד ושורש העבודה".
רבי אלכסנדר – שחי בשנות ה'ת"ק.. – עלה ונתעלה במעלות התורה והקדושה ולא הסיח דעתו אפילו רגע אחד מדביקותו בבוראו. נוהג היה לעסוק בגמילות חסדים עם עניים, ואף היה לווה כסף מגבירים עשירים לצורך כך. אך הדרך הטובה ביותר ללמוד עליו היא מתוך ספרו הנודע.
בספר זה מוליך אותנו המחבר, בסגנונו המיוחד במינו, בדרכי עבודת ה', צעד אחר צעד – החל מההשכמה בחצות לילה, ועד למועדי השנה – והכל רצוף אש-קודש של אהבת ה' ויראתו, ושזור במגמה הגדולה לעשות נחת-רוח לבורא ולהודות לה' בכל זמן. "ובודאי יש לאדם לחקוק עבודה זו של נתינת נחת-רוח ליוצרנו ובוראנו יתברך שמו ויתעלה על לוח לבו, ואל יליזו מעיניו אפילו רגע אחד. כי על קוטב עבודה זו היה עיקר בריאת האדם בעולם הזה". גדולי התורה בזמנו ראו במחבר קדוש עליון, ובספרו ספר יסוד בעבודת ה'. הגר"א אמר עליו: "רבי אלכסנדר זיסקינד גדול כספרו, וספרו גדול כמוהו", ור' לוי יצחק מברדיטשוב כתב בהסכמה לספר כי חזקת המחבר היא "שיכנסו דבריו בלב שומעיהם.. להחזיק במוסר ה' ויראתו".
חיבה מיוחדת היתה לרבי אלכסנדר לארץ ישראל, ואף שלא זכה לעלות אליה בעצמו, היה מכתת רגליו על מנת לאסוף כסף עבור יושבי ארץ הקודש. פעם בעת שנסע לגרמניה לאסוף כספים ליושבי א"י, נחשבה העברת כספים למדינה זרה עוון חמור. רבי אלכסנדר לא שת לבו לסכנה, וכשנודע הדבר לשלטונות נתפס ונידון למאסר. רק לאחר כשנה ומחצה עלה בידי יהודי הוראדנא לשחררו. משנשתחרר, המשיך בעבודת הקודש של איסוף הכספים. כאשר העירו לו על הסכנה שבדבר, אמר: "אין עניי ארץ הקודש צריכים לרעוב בגין סכנה זו". בצוואתו כתב: "בני אהובי, תשוקתכם יהיה בתמידות ליסע לארץ הקדושה. ובודאי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו….". זכות צדקתו ותורתו תגן עלינו ועל כל ישראל.
מעולמו של אוהב ה'
"הייתי נזהר מאד ליתן הודאה ושבח לה' יתעלה יתברך שמו על כל מה שהגיע עלי, הן איזה רעה ר"ל קטנה או גדולה.. הייתי מצדיק עלי את הדין בשמחה ונתתי לה' יתברך גם כן הודאה על זה בשמחה עצומה בזו הלשון: יוצרי ובוראי אתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי ואני נותן לפניך שבח והודאה על זה יוצרי ובוראי, כי בודאי לטובתי עשית לי סיבה זו. הן על איזה טובה קטנה או גדולה נתתי לו ית"ש הודאה ושבח על הטובה שגמלני… ובודאי כל אדם מוזהר על זה. והיא משנה מפורשת "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה"…והיודע תעלומות יעיד עלי… שמלבד החיוב מהמשנה הקדושה… עבדתי עבודה זו בתמידות מגודל אהבת ה' יתברך שהיתה תקועה בלבי בתמידות.
היה בלבי בוער בתמידות שמחה וחדוה עד מאד, שמחה שאין למעלה הימנה, שיש לי אלוה כזה שלא תכזב אלוהותו לעולמי עד… ואחר שברא עולמות לאין מספר בחר גם בי בשר ודם, חרש מחרשי אדמה, וברא אותי מגודל טובו בתוך עם קדוש הישראלי… והיה כזה בלבי בתמידות התפארות גדול שזכיתי להיות עבד עולם לאלוה כזה…"
מתוך צוואת בעל "יסוד ושרש העבודה" לבניו
