הצדיק בשמים ובארץ

מכל האבות והשבטים, ואף מכל הדמויות בתנ"ך, נתייחד ליוסף בדברי חז"ל התואר 'הצדיק'. בפשטות, יוסף הוא הגבור האמיתי הכובש את יצרו, וכשם שהוא יודע להיות ה"מושל בכל ארץ מצרים"[א] כן הוא צדיק "המושל ביצרו"[ב]. עוד מלמדים חכמי האמת כי מידתו המיוחדת של יוסף הצדיק היא מידת היסוד, ככתוב "וצדיק יסוד עולם"[ג], ובמידה זו נתעצם במיוחד כאשר עמד בנסיון של שמירת הברית.

בזוהר הקדוש[ד] מבואר שעל מידת היסוד נאמר "כי כל בשמים ובארץ"[ה] – שפירושו "דאחיד בשמיא ובארעא" – מקשר ומאחד שמים וארץ. כן דרכו של יוסף הצדיק כל ימי חייו, אחוז בשמים ובארץ כאחד: לעולם אינו נפרד מן המקור שממנו חוצבה נשמתו הטהורה בשמים, ומכח זה יכול לעמוד גם בפיתוי הגדול ביותר. ובו-בזמן הריהו מתעסק בשתי ידיו ובכל כשרונו כאן בארץ, "איש מצליח" בכל מקום ובכל התחומים.

הצדיק ומקומו

לפני מותו, מצוה יוסף הצדיק את אחיו: "אנכי מת ואלהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת… והעליתם את עצמֹתי מזה" – את עצמותיו יש להביא לקבורה במקום המיועד לו, בעיר שכם, אותה קיבל במתנה מאביו: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך"[ו]. "כשבא ליפטר מן העולם השביע אותם. אמר להם, בבקשה מכם אחי, משכם גנבתם אותי חי, החזירו את עצמותי לשכם"[ז].

ואכן, כאשר הגיעה סוף-סוף בשורת הגאולה בידי משה רבינו – "פקֹד פקדתי אתכם"[ח] – הועלה גם ארונו של יוסף ממצרים "ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם"[ט]. ויהושע בן-נון, מבני בניו של יוסף הצדיק, זכה להשלים את המצוה ולהביא את יוסף לקבורה: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב… ויהיו לבני יוסף לנחלה"[י].

קבורת יוסף במקום הזה – בסיומו של המסע הגדול מגלות לגאולה – היא ביטוי לקשר בין דמותו של הצדיק לבין סגולת המקום. ודאי שהמקום שניתן ליוסף לנחלה, ואשר אותו איוה למושב לו לאחר פטירתו – מבטא גם הוא את החיבור שבין שמים וארץ. על כן נבוא כעת לגעת במקצת בעניינו של המקום, מקומו של יוסף.

שלשה מקומות

חז"ל[יא] מנו שלשה מקומות שאין אומות-העולם וגויי-הארץ יכולים לטעון עליהם כי גזולים הם בידינו, כיון שנקנו בכסף מלא: מערת המכפלה בחברון, אשר קנה אברהם אבינו, מקום קבורתו של יוסףבחלקת השדה שקנה יעקב אבינו בשכם, והר המוריה בירושלים עיה"ק – מקום המקדש אשר קנה דוד המלך. שלשת המקומות הללו הם "שלשה מקומות מעולים מכל שאר המקומות", כדברי רבינו בחיי[יב], ולכל אחד מהם סגולות מיוחדות.

אמנם מתוך שלשה מקומות אלו, נצבת העיר שכם ת"ו כשהיא מבוישת קמעא ומשפילה מבט של צער. בעוד אחיותיה האהובות – חברון וירושלים עיה"ק ת"ו – זוכות לראות את אחינו בני ישראל, מרעיפים עליהם אהבה, כיסופים וגעגועים, הרי אחותן שכם עיה"ק עדיין לא זכתה להכרה הראויה בחשיבותה ובקדושתה. בשעה שאדמת העיר חברון ואדמת ירושלים וההרים שסביב, שמחות לחוש את רגלי הבנים המחוננים את ערי האבות, עדיין ממתינה בכיליון עינים העיר העברית הראשונה – שכם – לבניה אהוביה אימתי ישובו לפֹקדה ולשמחה.

כמדומה שנשתכחה מעלתה של עיר ואם בישראל, על כן כדי "להסיר חרפה מעיר" ולהשיב עטרה ליושנה, באים דברי החיבה על מנת "לעורר חיבה ישנה", בין עיר האבות לבנים.

הראשית בשכם

בבואנו להתבונן בעניינה של העיר שכם, נעמוד על שתי נקודות בולטות: הראשית והתורה.

המקום הראשון בו עובר אברהם אבינו בארץ – בעקבות ציווי ה' "לך לך מארצך… אל הארץ אשר אראך" – הוא מקום שכם: "ויעבֹר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה"[יג], ומעשה זה הוא גם "סימן לבנים", כלשון הרמב"ן (בפעם הראשונה בה נאמר ביטוי זה): "כי בניו יכבשו המקום ההוא תחילה". בשכם שומע אברהם את בשורת הבטחת הארץ לזרעו ואת ההבטחה להתברך בזרע שיירש את הארץ המובטחת.

על כן יש הסוברים[יד] שבשכם היה גם מעמד ברית בין הבתרים, בו נכרתה ברית הנצח בין ה' יתברך לאברהם וזרעו לדורותיו. ברית זו מהווה את הרקע לברית מאוחרת שתהיה באותו מקום.

גם יעקב אבינו, שנאלץ לצאת מארץ ישראל מפני עשו אחיו, בשובו ארצה היתה תחנתו הראשונה בשכם, "ויבא יעקב שלם עיר שכם… ויקן את חלקת השדה"[טו] – היא החלקה שניתנה לבנו אהובו יוסף הצדיק לנחלת עולם, ובה מקום מנוחתו.

אף ישראל בהגיעם לראשונה כאומה הקוראת בשם ה', לארץ לה חיכו שנים כה רבות – מגיעים הם לשכם מיד ביום כניסתם לארץ[טז]. כאן, בלב הארץ, כורתים ישראל ברית מחודשת, מעמד ברכה וקללה – מעין מתן-תורה ארץ-ישראלי, בו מקבלים עליהם כל באי הארץ כי אם יבחרו בדבר ה' אלוקי הארץ, יזכו לברכת עולם, ואם לאו, חס ושלום, תבוא הקללה עליהם ועל זרעם.

אם כן, בראשית הכניסה לארץ נכרתת בשכם ברית התורה, ואכן בספר 'מעבר יבוק'[יז] ביאר את מעלת שלושת המקומות שנקנו בכסף: "ואין מלכות לישראל רק על ידי חברון, ואין תורה לישראל אלא על-ידי סוד החלקה הזאת ששם הר גריזים ועיבל, ואין מקדש לישראל אלא מצד הגורן". "כתר מלכות בחברון. כהונה למקדש בציון… ובשכם ברית התורה… עיר שכם כתר תורה"[יח].

גם באחרית ימי יהושע בן נון, שבים ומתכנסים כל ישראל שכמה לשוב ולאשרר את הברית בין האומה לאלוקיה, "ויכרֹת יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם"[יט].

אם כן, שכם היא עיר הראשית; בה מתחילים האבות והבנים את צעדיהם בארץ הקודש מתוך ברית איתנים בינם לבין אביהם שבשמים. לפיכך גם יוסף הצדיק, ששמר על בריתו בתכונה הארצית ביותר שבאדם, זכה בשכם לנחלה. בא בעל שמירת הברית לעיר הברית.

מקום מזומן לפורענות-פרעון

אמנם גם צרות ויסורים פקדו את ישראל בעיר קדושה זו, כדברי חז"ל: "מקום מזומן לפורענות. בשכם עינו את דינה בשכם מכרו אחיו את יוסף בשכם נחלקה מלכות בית דוד"[כ].

אך כבר הסבירו גדולי ישראל שהפורענויות הכרוכות בעיר זו מורות על גודל ועוצם מעלתה, "שיש מקומות בארץ ישראל קשורים במעלה העליונה הן לברכה הן לקללה" כדברי המהר"ל[כא], והדבר "מעיד על גודל המקום ולא על גריעותו ח"ו" בלשון ה'שם משמואל'[כב]. שכן טבעם של כל הכוחות הגדולים, שאם זוכים מטים הם לברכה ואם לאו ח"ו עלולים להגיע עמם לקללה. גם דברי חז"ל "שכם מקום מזומן לפורענות" נתפרשו ע"י ר' צדוק הכהן[כג] כמקום המוכן לפרעון, כלומר שממתין עדיין לגלות את מעלתו וחשיבותו.

לתת יקר וגדולה לשכם

רבי יהודה אלקלעי זצ"ל[כד], מגדולי הרבנים שעודדו ותמכו את שיבת ציון האחרונה בראשיתה, עורר רבות בכמה אגרות על החובה לבנות את שכם בתפארתה וכתב "חייבים כל ישראל לתת יקר וגדולה לשכם כמו לירושלים…", והאריך לבאר את מעלתה המיוחדת של העיר על פי מקורות חז"ל בנגלה ובנסתר.

ומסקנת דברי הרב אלקלעי כי יש לשחזר את בכורתה-ראשוניותה של שכם, "ולכן מן הראוי כי החברה הקדושה יתחילו הישוב בעיר שכם מתנת בכורת יוסף, לתקן את אשר שחתנו במכירתו ובמרידת מלכות בית דוד… והארץ היא ארץ פוריה, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. וחפץ ה' יצליח בידם בעזהי"ת. וכן יעקב בבואו אל הארץ קנה את חלקת השדה בעיר שכם לסימן התחלה…".

גם בדורנו זה, לא בכדי בחרו ראשוני המתיישבים ביש"ע, החל מאנשי גרעין 'אלון מורה', לנסות וליישב את העיר שכם בראשונה, וכשלצערנו לא הצליחו בכך, הקימו את הישובים הראשונים סביב העיר שכם ת"ו.

שכם היום

המלחמה בה אנו נמצאים בשנים האחרונות, מבררת לנו בדרך של ייסורים את בעלותינו על הארץ, וכי אין לעמים זרים מקום בארצנו, זרים אשר בתחילה נראים לנו כשכנים אך כדברי תוה"ק, מתגלים לנו בהמשך כאויב אכזר.

לא בכדי, נפתחה מלחמה זו ביום בו על פי חז"ל יצא יוסף מבית האסורים, בראש השנה ה'תש"ס בקבר יוסף. נפילת המקום הקדוש והפקרת החיילים בו לחרפה וביזה, היוו סמל השפלת קרן ישראל ה' ירחם. הסכמי "השלום" המדומה, בו הופקרו חיי אחינו בני ישראל, כאשר נמכרו הם ומשפחותיהם ע"י אחיהם לידי גויים אויבים, ומסירת אדמת אה"ק לידי זרים, הינם תזכורת מרה למכירת יוסף הצדיק לישמעאלים.

לצערנו, גם אנו, נאמני דבר ה', הבונים באהבה את הארץ אשר עיני ה' אלוקינו בה, לא השכלנו לשוב ולהסיר את החרפה מעיר ברית האבות והבנים. וקריאתו המפורסמת של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בשנת תשכ"ז עדיין מהדהדת ברמה: "איפה שכם שלנו"?

יוסף הצדיק ושכם עיה"ק מחכים לשובם של הבנים וכריתת ברית מחודשת בין ישראל לאביהם שבשמים. ברית שתזכה אותנו לשוב ולשמוע את דבר ה' שנאמר בשכם "לזרעך אתן את הארץ הזאת". ומתוך כך נמשיך כולנו בדרכו של אברהם "ויקרא בשם ה'".

[א] בראשית מה,כו.

[ב] בבא בתרא עח,ב: "המושלים ביצרם" – אלו הצדיקים (רש"י). וראה כוזרי תחילת מאמר ג' על החסיד-המושל.

[ג] משלי י,כה

[ד] זוהר ח"ב קטז,א.

[ה] דברי הימים א' כט,יא.

[ו] בראשית מח,כב.

[ז] שמות רבה כ,יט.

[ח] שמות ג,טז.

[ט] שמות יג,יט.

[י] יהושע כד,לב.

[יא] בראשית רבה עט,ז.

[יב] בראשית כג,כ.

[יג] בראשית יב,ו.

[יד] מובא בספר "חן טוב". וראה בהרחבה בספר 'אהבת הארץ' מאת אהובנו ר' הלל ליברמן הי"ד.

[טו] בראשית לג,יח.

[טז] לפי חז"ל בסוטה לו,א.

[יז] 'אמרי נועם' פרק כז.

[יח] מתוך "שירת שכם" לר' הלל ליברמן הי"ד.

[יט] יהושע כד,כה.

[כ] סנהדרין קב,ב.

[כא] גור אריה בראשית יב,ו.

[כב] פרשת וישלח שנת תרע"ב.

[כג] צדקת הצדיק אות קעא, עיי"ש.

[כד] מתוך כתבי ר' יהודה אלקלעי, הוצאת מוסד הרב קוק.