מה הקשר בין פורים למלכות ישראל.
התוכן של חודש אדר וחג הפורים נראה לכאורה מנותק מאוד ממלכות ישראל. מבין כל חגי ישראל, חג הפורים הוא ה"גלותי" ביותר. מגילת אסתר כולה מתרחשת בחוצה לארץ, וגם לאחר נס ההצלה אין ישראל מגיעים למצב של חרות גמורה. ואכן, בגמרא נאמר שאין אומרים הלל בפורים מכיון ש"אכתי עבדי אחשורוש אנן" [עדיין עבדי אחשורוש אנו].
הדבר בולט במיוחד כאשר משוים את פורים לחג השני שקבעו חכמים: חנוכה. נס חנוכה מתרחש בארץ ישראל, ובמקדש, ובסופו השתחררנו מעול יון, כדברי הרמב"ם בהלכות חנוכה: "וחזרה מלכות לישראל". אך במגילת אסתר המלך היחיד הוא אחשורוש והיהודים רק מגיעים למעמד טוב בחצר המלך (ואולי לכן צריך להשתכר כדי לשמוח).
התאריך החשוב הנוסף בחודש אדר הוא ז' באדר, יום פטירת משה רבינו ע"ה. משה רבינו הוא המנהיג הראשון לעם ישראל, ונחשב גם כמלך ("ויהי בישורון מלך", פירשו על משה רבינו). יום פטירת משה הוא היום שבו אבדנו את המנהיג הגדול שלא קם כמוהו. כך גם פרשת תצוה, אותה אנו קוראים השבת, היא פרשה ששמו של משה נעלם ממנה לגמרי.
אפשר לומר שגם חודש אדר בכללו הוא החודש שבו 'נעלמת' המלכות. באחד בניסן ראש השנה למלכי ישראל: שנת המלך מתחילה ומתחדשת בניסן. ואם כן אדר הוא סוף שנת המלך, ואז כביכול נשכחת המלוכה. וכך גם מלכות ה' על ישראל: בניסן התגלה ה' בניסים למלוך עלינו, ואילו אדר ופורים הם "סוף כל הניסים" (כדברי חז"ל על אסתר).
אך למרות כל זה, יש חשיבות מיוחדת לאדר ולפורים, ובחז"ל אף נאמר "כל המועדים עתידים להבטל חוץ מימי הפורים". כיצד אפשר להחשיב כל כך את החג שבו נעלמת התכלית של ישראל להיות ל"גוי אחד בארץ"?
אכן, כנראה שדוקא באדר ופורים – שבהם נמצא עם ישראל במצב "חשוך" – מתגלה נקודה עמוקה ביותר, והיא סוד נצחיותם של ישראל. כאשר ישראל שרויים על אדמתם, ומלכם בראשם, ניתן לחשוב שזוהי ממלכה ככל הממלכות. והרי ממלכות גדולות ועצומות נעלמו ועברו מן העולם! רק העובדה שגם במצב של "עבדי אחשורוש" נצלנו מגזרת המן ואף עשינו נקמה בשונאי ישראל, היא המוכיחה את הנצחיות של ישראל, הנובעת מהקב"ה "נצח ישראל".
לאחר הגילוי של אדר ופורים, ניתן לחזור ולייסד את מלכות ישראל בארץ ישראל, כי אז נדע ונבין שמלכנו האמיתי הוא ה', ורק הוא הנותן לנו כח לעשות חיל.
