הרבי מקוצק – מו"ר הרב יצחק גינזבורג

…יש בתולדות החסידות הרבה צדיקים שנקראו בשם 'מנחם מענדל'. הרבי שלנו (מליובאוויטש) נקרא כך על שם הרבי הצמח-צדק, אך הוא עצמו נקרא כך על שם רבי מנחם מנדל מהורודוק (מויטבסק), שהיה גם אצל הבעל שם טוב ובעיקר היה תלמיד המגיד ממעזריטש, והיתה תקופה שאדה"ז היה כמו תלמיד-חבר שלו, כמו חסיד שלו, ולכן הוא קרא לנכדו על שמו. אבל יש עוד הרבה צדיקים של החסידות שנקראו בשם הזה, מנחם-מענדל – יתכן שזה השם הכי נפוץ בין הצדיקים בדרך הבעל שם טוב – ואחד הכי חשובים זה הרבי מקוצק.

כל אחד צריך להכיר שיש חסידות מאד חשובה וחזקה, א קוצקער חסידים זה גם מאד מאד מענין שאותו צדיק, הרבי מקוצק (שתיכף נסביר של מי הוא היה תלמיד וכו'), היה באותו דור של הצמח-צדק, והיות שקראו לשניהם באותו שם ממש היתה התבטאות (שלו או של תלמידיו) ש"מנחם מענדל – מנחם מענדל לגזרה שוה" (גזרה שוה – שלומדים ממלה משותפת). היה להם שם דומה, וחיו באותו דור ממש, וכנראה היה גם דרך דומה בעבודת ה' (אם כי כל אחד התבטא בסגנון אחר, שהרי "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" – כל צדיק גדול בסגנונו שלו, אך בפנימיות מכוונים לאותו דבר), ולכן אמרו "מ"מ – מ"מ לג"ש".

יש סיפור להמחיש זאת, שהקוצקער מאד העריך את הרבי הצמח-צדק, ופעם אחת הוא שלח לו מכתב – מכתב ממ"מ מקוצק למ"מ מליובאוויטש – עם שאלה בעבודת ה'. זה שצדיק כל כך גדול, שיש לו הרבה שנים של עבודת ה', ישאל רבי בן גילו ודורו איך עובדים את ה' – זה עצמו חידוש. נעשה הפסקה קצרה ונספר מי הרבי של קוצק, ולפני כן – מי תלמידיו. היום לא כל כך שומעים על חסידי קוצק, אך כולם שמעו על חסידי גור – גור זה ההמשך של קוצק (היום זה אולי החסידות הכי גדולה במספרים). – הרבי של הקוצקער היה הרבי ר' בונים מפרשיסחא, רבי מאד מיוחד, והרבי שלו היהודי הקדוש מפרשיסחא (עוד צדיק גדול), והרבי שלו החוזה מלובלין, והרבי שלו זה רבי אלימלך מליז'נסק, והרבי שלו המגיד והרבי שלו הבעל שם טוב – שבעה דורות, והוא התבטא על עצמו שהוא "דור השביעי" לבעש"ט. –

עכ"פ, הוא שלח מכתב לצמח-צדק עם שאלה בעבודת ה', ומי שהביא את המכתב היה כמה מחסידיו הגדולים (פעם לא שלחו רק דואר, אלא הביאו אישית). כשחסידיו הגדולים הגיעו לליובאוויטש חסידי חב"ד קצת זלזלו בהם, כי בחב"ד נוהגים להתפלל באריכות – לא אומרים את המילים בסידור מהר, אלא כל מילה כמו פנינה, אומרים לאט כמו שסופרים יהלומים אחד-אחד לאט-לאט – מתבוננים וחושבים על ה' מאד עמוק בכל מילה שאומרים. בקוצק, ותיכף נסביר למה, הדרך היתה הפוכה – להתפלל מאד מהר, אבל בעצמה גדולה, בכח מאד מאד גדול. אי אפשר להחזיק כח כזה אדיר הרבה זמן, ובגלל שהעצמה היתה כל כך גדולה בתפלה התפללו מאד מהר. כשחסידי ליובאוויטש ראו שהתפללו מאד מהר זה לא מצא חן בעיניהם, וזלזלו בחסידי קוצק, אך פעם הצמח-צדק יצא והזהיר את חסידיו (היינו אותנו, חסידי חב"ד) שח"ו לא יזלזלו בתפלתם – יש להם את הדרך שלהם, שהיא גם דרך קדש, והם קבלו זאת מהרבי שלהם. זה סיפור צדדי, שמלמד אותנו שאף פעם לא צריכים לזלזל במישהו אחר איך הוא עובד את ה'. אנשים קטנים לא יודעים מה קורה בלבו של הזולת, אך צדיקים גדולים כן – הם רואים שתתכן כוונה טהורה בלב באופני עבודה שונים, ואסור לזלזל.

המכתב שהה כמה זמן, עד שהצמח-צדק התפנה לכתוב לו מכתב באריכות – הוא כתב לו מכתב עם תשובה מאד ארוכה, על דרך חסידות חב"ד, כתשובה לשאלה ששאל. הוא שלח זאת עם אותם חסידי קוצק, וכשזה הגיע לקוצק בחזרה, כשהרבי מקוצק פתח את המכתב וראה שהוא ארוך ודאי למד אותו בעיון, ומאד נהנה מזה, אבל התבטא לחסידיו – מה שבליובאוויטש כותבים בעומק ואריכות, מאמר מאד ארוך של חסידות, אצלנו כותבים ואומרים את זה בשלוש שורות (כמו ביחס לתפלה – אריכות מול קיצור). התבטא ששאלתי שאלה וקבלתי תשובה מאד טובה, אך מה ששם מאמר ארוך אצלנו זה כמה שורות. באותו דור היה גם הרבי מאמשינוב, וכששמע את הסיפור הזה אמר – ואצלנו אומרים זאת במילה אחת.

 מה הכי שייך לכולם? מה הכי טוב? כדי שבאמת יגיע לכולם, ונבין את זה טוב טוב, זה הדרך של חב"ד. יש צדיקים גדולים שיכולים לצמצם, לעשות בהרבה עצמה – כמו שפותחים רדיו ושמים בעצמה רבה, אי אפשר להאזין זמן רב. כך במתן תורה כתוב שבתחלה ה' אמר הכל יחד, אך לא הבינו, ולכן ה' היה צריך לחזור לאט-לאט. לשלש הבחינות של אמשינוב-קוצק-ליובאוויטש זה נקודה-קו-שטח (או נקודה-ספירה-פרצוף).

עוד סיפור שמדגיש זאת: כתוב שהרבי מקוצק היה כמו בית שמאי – הסוברים שביום ראשון של חנוכה מדליקים שמונה נרות, ואחר כך "פוחת והולך". כך בעבודת ה', להתחיל עם כל כח המדות, ואחר כך לרדת. אנו פוסקים כבית הלל – שמתחילים מעט ואז מתגברים. ענין זה הוא ההבדל בין קוצק לליובאוויטש – כמו ב"ש וב"ה, אם כי שניהם מתכוונים רק אל ה' לבדו.

יש סיפור שהרבי מקוצק שמע פעם יהודי נאנח קשה על איזו צרה – הוא ראה שזו אנחה אמיתית, התפעל מזה, ואמר שזה עושה אצל הקב"ה פעולה גדולה. היהודי שמע זאת, אז נאנח שוב – ואז אמר לו "זה כבר לא, זה שקר", כי אתה עושה זאת כי אמרתי שהאנחה הראשונה היתה משהו גדול בשמים. זה סיפור שמדגיש שמה שעושים באמת, מתוך הלב, בלי לחשוב מה שזה עושה בשמים – זה דבר גדול. אם חוזרים על זה סתם, כי חושבים שזה חשוב, זה כבר שקר. זה גם כמו בית שמאי – להתחיל עם הכח, ואז להמשיך.

אז מוסר השכל: שאסור לזלזל באף דרך בעבודת ה', רק צריך להבין ההבדל בין השיטות. זה נקודה-קו-שטח, והשיטה שלנו זה חב"ד – זה שטח, זה פרצוף. צריך להתפלל שיבוא משיח, ונלך לקראתו – כל חסידים בעקבות הרבי שלהם.