ל-י"ט אדר, יום פטירתו של הרבי מאוסטרובצה.
רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זי"ע, שיום פטירתו חל בי"ט אדר, היה מהמיוחדים שבאדמו"רי הדור הקודם, ונודע בגדלותו העצומה בתורה, אהבת ישראל וארץ ישראל, יחד עם פרישות וטהרה מופלאים.
מצעירותו הצטיין ר' מאיר יחיאל בזיכרון מופלא ובחריפות. בגיל 27 נתמנה לרב בסקרניביץ. ובשנת תרמ"ט נתמנה לרבה של אוסטרובצה. בדברי תורתו היה מסדר בעל-פה חשבונות אסטרונומיים אשר הפליאו את כל שומעיהם, אולם לאחר כל פלפולו העצום הנה כך כתב לבנו: "תאמין לי בני שלאחר כל הפלפולים ת"ל (תהלה לא-ל) שאני אומר, אם אני לומד גמרא ורש״י כמו ילד קטן, אזי אני מחיה עצמי, ועל זה נאמר אחר כל שתיתך שתה מים".
הוא סירב להעלות את דברי חידושיו על הכתב ולפרסמם בחייו. מקצת מתורותיו פרסם תלמידו בספר "אור תורה", וכן נאספו דברי תורתו בספר "מאיר עיני חכמים" אשר בפתיחתו כותב המו"ל: "זה אוד מוצל מאש מאלפי כתביו של הלכה והגדה וגמטריאות וחשבונות, פרפראות של תורה על כל קוץ וקוץ שבתורה, אשר נאבדו בעו״ה בחורבן הקהילות הקדושות בפולין".
הוא היה מתענה משבת לשבת, ואת צומותיו המשיך לאורך 40 שנה, עד פטירתו. כאשר נשאל על כך, ענה "אילו ראיתם מה שאני רואה שעתיד לקרות, לא הייתם מסוגלים להכניס דבר לפיכם", ואכן בכל יום נהג לעשות הטבת חלום בפני שלשה, בבכי ובקול רועד.
מסופר שבשנת תרס״ג נעשה חולה אנוש בגלל אבנים במרה, והרופאים התייאשו מלרפאותו. ייסוריו היו גדולים מאוד ובכל זאת המשיך בדרכו בקודש בעבודת ה'. באותו הזמן ביקר אצלו הגאון הקדוש בעל שפת אמת, והיה זה ביום ד׳ או ה' של חנוכה. ואמר לו השפת אמת שימי חנוכה מסוגלים לרפואה כי "רפואה ניתנה בשמיני" (ראה גמרא מגילה יז,ב). ואמר לו הרבי שלפי דבריו צריכים להמתין עד יום שמיני של חנוכה, אבל אני אין בכוחי לסבול את הייסורים עד אז, אבל נאמר בגמרא "מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותה מיד נתרפא", וכל צדיק הוא בחינת אברהם אבינו הממשיך חסד ורפואה ותיכף כשרואים את הצדיק צריך להיות הרפואה .
כל ימיו השתוקק לעלות לארץ הקודש, והביע תמיכה גלויה בשיבת ציון אשר החלה בימיו. הוא היה אומר על דברי חז"ל "יוסף שהודה בארצו [שאמר 'כי גנב גנבתי מארץ העברים'] נקבר בארצו. משה שלא הודה בארצו [שנאמר 'איש מצרי בהצילנו'] לא נקבר בארצו" – ולכאורה כיצד ניתן להשוות בין יוסף שהיה בעצמו בארץ ישראל לבין משה שנולד במצרים לאחר 130 שנות גלות? אלא מכאן מוכח שגם מי שנמצא בגלות זמן רב עדיין נקרא עברי. וכן כולנו אף בגלות נקראים בני ארץ ישראלי לפי שאבות אבותינו גלו משם ותקותינו לחזור אליה.
בזקנתו היה כה צנום ורזה, עד שנזקק ללבוש מעיל פרוה כל ימות השנה. פעם שאל אותו אדמו"ר ידוע מדוע אינו נוסע להתחזק באחד ממקומות המרפא המשופעים במעיינות ומרחצאות מרפא. ענה לו הרבי שלש מלים "ביה אנא רחיץ" [– בו אני בוטח] ולא הוסיף.
כיון שכמעט כל חסידיו של אותו צדיק נהרגו בשואה, ראוי במיוחד לציין את יום פטירתו.
משלוח מנות איש לרעהו
"מצות משלוח מנות היא לשלוח לחברו שתי מנות. ונבאר בדרך הדרוש: בגמרא נאמר שכאשר "אדם חשוב" מקבל מתנה, נחשב הדבר כהנאה לנותן המתנה. לכן, למשל, אדם חשוב יכול לקדש אישה בהנאה שיש לה מזה שהוא מקבל ממנה מתנה. והנה, חז"ל אמרו שגזרת המן היתה עונש משמים על שישראל השתחוו לצלם, אלא שבאמת ישראל לא רצו לחטוא ורק העמידו פנים, ולכן גם הגזרה לא התקיימה באמת. נמצא שכל אחד מישראל ידע על עצמו שהוא לא עבד עבודה-זרה בלבו, אבל מה שבלב חברו לא ידע, שמא חברו עבד עבודה זרה באמת, וכבר אינו נחשב "רעהו". אך לאחר שנצלו מהגזרה, הבין כל אחד שגם חברו לא התכוון לעבודה-זרה. ולזה תקנו מצות משלוח מנות "איש לרעהו", כדי לתקן את העבירה של "לא תשנא את אחיך בלבבך". אדרבה, כעת כל אחד מחשיב את חברו כ"אדם חשוב", והריהו נהנה מזה שחברו מקבל ממנו מנה אחת, וכתמורה לאותה הנאה הוא נותן מנה שניה!"
על פי "אור תורה" לרבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זצ"ל
