הלילה הזה כולנו מדברים – הרב יצחק שפירא

ליל הסדר הוא זמן הדיבור. מלבד מצוות האכילה – פסח, מצה ומרור – עוסקים אנו בלילה זה במצות "והגדת לבנך", מזכירים ומספרים ביציאת מצרים "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח".

מדוע צריך לציין את היציאה הראשונה מגלות לגאולה ומעבדות לחרות, דוקא על ידי דיבור?

ראשית, הדיבור היא תכונה מהותית לאדם, תכונה שהיא "נפש החיה" בקרבו והיא המיחדת אותו משאר היצורים כ"מין המְדַבֵּר". אך יתירה מזו, בתורת הסוד מוסבר שגלות מצרים היתה גלות הדיבור, והגאולה ממצרים היתה בעיקרה גאולת הדיבור, וזהו פסח – "פה סח". מה פירוש הדבר?

אל ישעו בדברי שקר

השעבוד הקשה ביותר – בגלות מצרים ובגלות בכלל – הוא הכובל את האדם מלהביע ולומר את האמת, לעצמו ולאחרים. המשטר הקשוח של מצרים לא נתן לעבדים אפשרות לדבר דיבורים בעלי משמעות. כך אומר פרעה מלך מצרים: "תכבד העבודה על האנשים ויעסקו בה ואל ישעו בדברי שקר" – "אל יהגו וידברו תמיד בדברי רוח"[1]. במילים אחרות, פרעה אומר: אני קובע מהי האמת ומהו השקר, ולכן אינני נותן לאנשים הזדמנות לדבר, לעסוק ולפתח את "דברי השקר" שלהם, שמא יתחילו להאמין בשקר הזה ולהתייחס אליו כאמת.

פרעה יודע היטב שאם האנשים יתעסקו באמת שלהם – מה שהוא קורא "שקר" – הרי בכך הם הולכים ומשתחררים מן השעבוד. גם אם ידברו רק בינם לבין עצמם – אך לא בהתאם ל"אמת" של השלטון המצרי – הרי הם הולכים ונעשים בני חורין לעצמם. ולזה פרעה איננו יכול להסכים, לכן "תכבד העבודה"!

לא ידעתי את ה'

ומה היו באמת אותם הדיבורים שפרעה לא אהב? – אלו הם הדיבורים שמביא משה רבינו בשליחות הקב"ה: "כה אמר ה' בני בכורי ישראל.. שלח את בני ויעבדני". זהו המסר על האמונה בה' אלקי ישראל, ועל בחירת ישראל להיות עבדי ה'. ואל מול המסרים האלה מגיב פרעה: "לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח" – וכל השאר "דברי שקר"…

ובתחילה פרעה אכן מצליח. השעבוד חונק ואינו נותן לומר ולבטא את המסרים האמיתיים שלנו, וכאשר מדבר משה אל ישראל, אזי "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" – לא מוכנים אפילו לשמוע, וודאי שלא לדבר.

ויותר בעומק: לא רק הדיבור של ישראל נתון בגלות ובמיצר, אלא הדיבור האלקי. הקב"ה אינו מבטא כאן בעולם את מציאותו והשגחתו, ו"אינו מצליח לומר" כי יש לו עם נבחר.

הלילה הזה בני חורין

וכיצד מתחילה הגאולה? גאולת מצרים מתחילה בהקרבת הפסח ובאכילתו, כאשר כל בית יהודי מתכנס לתוך עצמו ומפנים את המסר של האמונה בה' הבוחר בעמו ישראל. וכאשר בחצי הלילה מכה ה' כל בכור בארץ מצרים, אז שומעים כולם מחדש את הדיבור האלקי "בני בכורי ישראל".

נשים לב: בפועל יצאו ישראל מצרים רק באור היום, "בעצם היום הזה", אך בלילה עדיין נשארו מסוגרים בבתים: "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר". ובכל זאת הלילה הוא כבר זמן הגאולה, כלשון חז"ל "שהתחילה להם גאולה מבערב"[2]. הגאולה שהתחילה מבערב היא העובדה שיושבת משפחה יהודית בתוך ביתה ואינה נכנעת למסר הבא ממצרים! לראשונה מעיזים לומר בפה מלא את האמת. זה מתבטא קודם כל באכילה: אוכלים את קרבן ה', ולא את האוכל שמביא האדון המצרי.

ובכל שנה ושנה, בפסח דורות, מתבטאת הגאולה גם במצות הדיבור בלילה הזה: "עבדים היינו… ויוציאנו ה' אלקינו" – יושבת המשפחה היהודית בת-החורין ומספרת על ה' אלקי ישראל הבוחר בעמו וגואלם. כך יוצא גם הדיבור האלקי מן הגלות, והקב"ה אומר לעיני כל: "בני בכורי ישראל".

גם היום, העולם הסובב אינו נותן לנו לומר בחפשיות את המסרים הברורים של היהדות – על האמונה השלמה בה' ועל בחירת ישראל. לפעמים, מי שאומר דברים כאלו במפורש, מואשם כמי שעוסק ב"דברי שקר" של גזענות וכדומה.

אך בליל הפסח, השנה הזו כבכל שנה, נתכנס, משפחות משפחות, ונאמר לעצמנו בלא פחד את אמיתות היסוד שלאורן אנו הולכים מאז יציאת מצרים ועד הגאולה העתידה. "ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו".

[1] שמות ה,ט ופירוש רש"י שם.

[2] ברכות ט,א.