מעט על אחד מגדולי הפוסקים, בעל ה"טורי זהב". יום פטירתו כ"ו שבט.
כל לומד הלכה בישראל מכיר את ה"טורי זהב" (ובקיצור: הט"ז) שנדפס סביב השלחן-ערוך, בעיקר בחלקים אורח-חיים ויורה-דעה, אך פחות יודעים על המחבר עצמו, ר' דוד הלוי סגל, שחי בתקופה סוערת במיוחד.
ר' דוד נולד לפני כ-400 שנה למשפחת תלמידי חכמים מובהקים, כאחיו הגדול ר' יצחק הלוי שהיה גם רבו. מקטנותו נודע ר' דוד כעילוי, ובן שבע שנים היה בקי בשלושת ה"בבות". ר' דוד הגיע ללמוד בישיבתו של ר' יואל סירקיש, הב"ח ("בית חדש"), ולבסוף נשא לאשה את בתו של הב"ח, מרת רבקה. בספרו מתדיין הט"ז רבות עם הב"ח, שהוא מכנהו "מורי וחמי".
ר' דוד כיהן כרב כ-20 שנה בעיר פוזן, ומשם עבר לרבנות אוסטרהא, שם יסד ישיבה גדולה והחל לכתוב את חבורו. אך כשבקש לישב בשלוה קפצו עליו רוגזן של הפרעות הנוראות בשנות ת"ח-ת"ט. הקוזאקים (בראשות חמילניצקי ימ"ש) הציפו אז את אוקריינא ופולין בנהרות דם והמיטו שואה על מאות קהילות קודש. כאשר הגיעו הפורעים לאוסטרהא, נמלטו היהודים לאחד המבצרים. האויבים צרו על המבצר וכמעט הבקיעוהו, אך לבסוף באה ההצלה. מסופר שכאשר נאספו היהודים במבצר לתפילה, נתנמנם ר' דוד ובחלומו ראה את הפסוק "וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי". ר' דוד התעורר וחיזק את לב כולם לזעוק אל ה', ובאותה השעה החלו לפתע התותחים המקולקלים שבמבצר לירות אל האויב ולהניסו.בשוך הפרעות התיישב ר' דוד בלבוב, אך סבלותיו לא פסקו ובשנת ה'תכ"ד נהרגו שני בניו בפרעות נוספות.
הד לנוראות התקופה נמצא גם בכתביו של הט"ז, וכך כתב על הפסוק "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה" (דברים לב, כה) – שפירש רש"י "כשבורח ונמלט מן החרב חדרי לבו נוקפים" – ומוסיף הט"ז בספרו דברי דוד: "כמו שהיה בעו"ה במלכות פולין וליטא ושאר ארצות משנת ת"ח ואילך, שהיתה הרעה של הריגה כמעט לרוב ישראל אשר באותו דור, ואותן שנמלטו אחורי הנהר וייסל מתו עם רב מאוד מישראל מתוך חולי שבא מחדרי לבם הרבה והרבה בעו"ה כנזכר כאן וכפר אדמתו עמו".
בכ"ו בשבט שנת התכ"ז נפטר הט"ז, אך שמו וזכרו חי וקיים. ספרו, הטורי-זהב, הפך לאחת מאבני-היסוד בהלכה, וכל הבאים אחריו דנים בדבריו. בהקדמתו הוא מתייחס לענין המחלוקת על פוסקים קודמים: "למיעבד עובדא והלכה למעשה, כבר למדונו רז"ל 'אין חולקין כבוד לרב'. ובהגיע תור הוראת שעה, ותפקח עיני המורה דאיכא תיובתא [שיש קושיא] בדבר איזה אחרון, ודאי כבוד הרב נמחל בזה, ואיהו גופיה ניחא ליה בכך [והוא עצמו נוח לו בכך], כי אין שם [בעולם האמת] קנאה ולא תחרות, רק קבל האמת ממי שאמרו… ואני משתטח ומתאבק בעפר רגלי החכמים אשר אני כותב לפעמים לסתור דברים, לא יאשימוני, כי סהדי במרומים אשר נצטערתי על זה הרבה פעמים שבאתי לידי מדה זו אלא שההכרח לא יגונה".
[על פי: "שבעים פנים" מאת ר' ישראל ארליך]
———————————————————————
לעסוק בדברי תורה
" "על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר? ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה" – יש כאן שתי שאלות: א. "על מה אבדה הארץ" – דוקא עכשיו, והלא כבר עברו על עבודה-זרה גילוי-עריות ושפיכות-דמים? ב. "נצתה כמדבר מבלי עובר" – מדוע נתרוקנה התורה מישראל כמדבר ריק מכל עובר. על השאלה הראשונה השיב הקב"ה: "על עזבם את תורתי.. ולא שמעו בקולי" – עד עתה לא חרבה הארץ מפני שהתורה היתה מגינה עליהם, אבל אחר שעזבו את תורתי אז נפקדו על מה שכבר לא שמעו בקולי בעברות שעשו לפני כן. ועל השאלה השניה אמר ה': "ולא הלכו בה" – שהתורה אינה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, כמו שפירשו חז"ל "אם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה", דהיינו לעסוק בפלפול ומשא ומתן של תורה. מה שאין כן באותם שלומדים תורה מתוך עונג ואינם יגעים בה אין התורה מתקיימת אצלם. וזהו שפירשו חז"ל "ולא הלכו בה – שלא ברכו בתורה תחילה" – כי הברכה היא "לעסוק בדברי תורה", דרך טורח דוקא. שעיקר מעלת העוסקים בתורה דוקא דרך טורח ויגיעה."
על פי דברי הט"ז אורח-חיים סימן מז
