אב המון גויים

עם ישראל מעניק לעולם כולו את האמונה בה' אחד.

אברהם אבינו, "אב המון גויים", "עמודו של עולם", היה הראשון אשר קרא בשם ה', ועשה נפשות ללמד את האמונה בה' אחד. לעומת האלילות הסוגדת לכוחות פרטיים וחלקיים, ולעומת הכפירה המרוקנת את המציאות מכל קודש וערך מוחלט, לימד אברהם שראוי לעבוד רק את ה' – בורא העולם כולו, שמכח מציאותו האמיתית נמצא הכל והכל נעשה ברצונו. האלילות מכירה אמנם בכוחות עליונים, אך מעמידה את האדם ביראה ופחד מול כוחות אלו, שאליהם הוא סוגד ואותם הוא צריך לרצות כדי לחזק בסופו-של-דבר את קיומו שלו. בא אברהם ולימד כי ה' יוצר הכל אוהב הוא את ברואיו ורוצה בטובתם, ולפיכך גם עבודת ה' מצד האדם הינה מתוך אהבה והתמסרות.

לימוד האמונה הזו הוא הטובה הגדולה ביותר הניתנת לאדם. רק האמונה בה' הטוב והמטיב היא הנותנת תקוה אמיתית לאנושות; היא המקשרת אותנו ל"אלקים חיים", אל האין-סוף, הנצחיות, הקיום האמיתי ומקור ההתחדשות, ובכך מוציאה את העולם מן המעגל הסגור שסופו מות וכליון והוא רצוף עצב ויאוש. האמונה נותנת משמעות אמיתית לחיים ומוציאה אותם מסתמיותם. מן האמונה בה' הטוב והמטיב נובעים כל ארחות הצדק, החסד והיושר שעלינו לנהוג בהם – "לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" – וגם את כל זה מעניקים ישראל לעולם.

קריאתם של ישראל – בני אברהם – בשם ה' לכל העולם, באה יחד עם האהבה לכל הנבראים והחפץ להטיב עמם, לתקנם ולהעלותם. ביסוד היחס המתקן הזה צריכה להיות הדעת המבדילה בין ישראל לעמים, ורק מתוך ההכרה בייחודם של ישראל, העם הנבחר שבא בברית עם ה', ניתן להשפיע לכל אומות העולם. מתוך הידיעה שאצל ישראל מופיע ומתגלה "צלם אלקים" של האדם בשלימות, ואילו אצל הגויים נמצאת רק הכנה ושייכות מסוימת לצלם אלקים – באים ישראל לפתח את הגוים על ידי שיאמינו בה', ידבקו בישראל ויגיעו לדרגת "חסידי אומות העולם" שיש להם חלק לעולם הבא, ושיכולים לזכות לדרגה מסוימת של רוח הקדש. אם כן, היחס העקרי כלפי הגויים צריך להיות השפעה, אך במישורים החצוניים יותר, כמו החכמה והאמנות, קיימת גם קליטה וקבלה מסוימת, תוך זהירות רבה.

פעולתו של אברהם ממשיכה בכל הדורות, כשעם ישראל הם ה"מספרים תהלת ה'" לכל העולם, הן במודע והן שלא במודע. למעשה, קיבל רוב העולם מעם ישראל את העקרון של האמונה בא-ל אחד ("מונותאיזם"), אלא שעוד רבה הדרך לזיכוך האמונה הזו.

לעתיד לבא, יושלם תקון העולם כולו במלכות ש-די וה' יהיה למלך על כל הארץ. "ה' אלקינו ה' אחד" – ה' שהוא עכשיו רק "אלהינו" יהיה "ה' אחד" בהכרת כל העמים. תקון זה יהיה כש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו" ודוקא מתוך ההכרה ש"ה' אלקי ישראל מלך".

עקרי היחס לגויים ע"פ דעת הרמב"ם ז"ל

[נתייחס כאן לגויים שאינם נמצאים במצב מלחמה עמנו]

א

כל בני האדם מחויבים בשמירת שבע מצות בני נח: ביחס לאמונה – האיסור לעבוד עבודה-זרה והאיסור לקלל את ה'. ביחס לסדרי החברה – האיסור להרוג, האיסור על גילוי עריות והאיסור לגזול. וביחס לבעלי החיים – האיסור לאכול אבר מן החי. עוד צריכים בני נח להקים מערכת משפט מסודרת שתדאג לאכיפת כל הציוויים הנ"ל.

האחריות להגיע לקיום המצב המתוקן, שהגויים יקבלו ויקיימו את שבע מצוות בני נח, מוטלת עקרונית על בני ישראל אשר נצטוו על כך מאת ה' על-ידי משה רבינו. אחריות זו קיימת בעקרון כלפי כל הגויים בכל מקום ובכל זמן, אך השלכותיה המעשיות משתנות לפי קירבתו של הגוי לישראל: ככל שהגוי "מרוחק" כעת מישראל, היחס כלפיו סובלני יותר ומותיר מקום זמני לדרגות שונות של גוי בלתי מתוקן. וככל שהגוי "קרוב" יותר לישראל, כך הדרישה ממנו להיות מתוקן הינה מיידית יותר, עד לכדי "כפיה" של ממש. וכמו שיפורט.

ב

תחילה יש להגדיר מהם המצבים השונים של הגוי, מן המתוקן ביותר ועד למקולקל ביותר:

המצב הרצוי הוא שהגוי יקבל עליו לשמור שבע מצוות אלו מתוך האמונה בה' ומתוך ההכרה בתורה שנתנה מאת ה' לישראל על-ידי משה, שבה מבוארות גם מצוות בני-נח. באופן זה, מקיים הגוי את חלקו בתקון העולם בדרך ה', מסתפח לאמונת ישראל, והוא נקרא "חסיד אומות העולם". ובעיסוקו בהלכות שבע המצוות שבתורה מתוך מודעות זו הרי הוא מבחינה מסוימת "ככהן גדול". הוא אף רשאי לקיים (בתור נדבה) מצוות נוספות מתוך תרי"ג המצוות שנתנו לישראל.

בזמנים מתוקנים, קיים הליך מיוחד שבו בית-דין של ישראל מקבל את הגוי הבא לשמור שבע מצוות – מתוך הכרתו בתורה כנ"ל – ואז הופך גוי זה להיות "גר תושב" בפועל, דהיינו רשאי לגור בקרב בני ישראל בארץ ישראל, ואנו מצווים לפרנסו ולהחיותו [אמנם, מצב כזה קיים בשלימות רק כשישראל יושבים בארצם כראוי ורוב מצוות התורה נוהגות, שאז יכולים הם לקבל אליהם גם נספחים שכאלה]. כמובן, גם הגר-תושב הנמצא עמנו והזכאי ליחס סוציאלי, מעמדו שונה ממעמדם של ישראל ויש להקפיד שלא לטשטש את ההבדל ביניהם, כמו בכך שאין הוא רשאי להיות שותף במערכת השלטונית והשיפוטית וכדו'.

בדרגה פחותה מאלו, נמצא הגוי המקיים את שבע המצוות מתוך הכרתו האישית (שכלית/מוסרית), שהוא מ"חכמי אמות העולם". אמנם, אין הוא חסיד אומות העולם, ואינו גר-תושב, אך יש ערך להנהגתו הישרה הזו שבה מקיים הוא את חובתו היסודית ואין בו עול. אך בכל מקרה, הגוי אינו רשאי להיות מחויב לכל "דת" שהיא, גם אם אין זו דת של עבודה זרה ממש.

מזה מובן שהגויים המקיימים מצוות דת אחרת – הינם בלתי מתוקנים, ואין הם ממלאים את חובתם, אך אין עליהם חיוב עונש ממשי.

בדרגה פחותה עוד יותר נמצאים הגויים שאינם שומרים את כל שבע המצוות  – מעשה שעקרונית נענשים הם עליו.

בדרגה נמוכה במיוחד נמצאים הגויים שעובדים עבודה זרה, ובפרט אלו שעושים נפשות לדתם.

ג.

בכל מקרה, היחס הראשוני כלפי הגוי הבלתי-מתוקן הוא העדפת האפשרות לתקנו. כך, בכל מלחמה יזומה מול הגויים, עלינו לקרוא להם לשלום – דהיינו להציע להם תחילה את האפשרות להשלים עמנו ולקבל שבע מצוות. אם יקבלו הצעה זו, אסור לסרב להם. והדברים נכונים אפילו במלחמה עם עמלק ובמלחמה לכיבוש ארץ ישראל. גם בתפלותנו אנו מבקשים שהגויים יגיעו לאמונה בה' וקיום מצוותיו, וגם על עובדי עבודה זרה אנו מבקשים "והשב לב עובדיהם לעבדך".

כל עוד לא מוצתה אפשרות התקון, אסור לפגוע סתם בכל גוי שהוא, אפילו כזה העובד עבודה זרה; אסור להרגו, לגנוב ולגזול ממנו או לגנוב את דעתו. אמנם, ביחס לגוי שאינו מתוקן, כיון שקיימת ביקורת על מצבו הנוכחי, על כן אסור לשבחו ולתארו באופן חיובי מדי, אסור להעניק לו כל דבר בחינם מחמת רחמנות או מציאת-חן בעינינו, וכן אסור להצילו ממות ובכך להעניק לו (באופן אקטיוי) את עצם החיים [כמובן, מותר לעשות דברים אלו כאשר יש בהם תועלת לישראל – כמו "מפני דרכי שלום"].

ד.

 כנזכר לעיל, ישראל נצטוו להביא את כל בני האדם לתקונם בשמירת שבע המצוות. ציווי זה מתפרט כדלהלן:

אין אנו מחוייבים לסכן את עצמנו ולצאת למלחמה (יזומה) בגויים שאינם תחת שליטתנו ואינם יושבים בארץ ישראל בכדי להכריח אותם לקבל את שבע המצוות. אך מצוה עלינו להפיץ ביניהם את רעיון שבע המצוות ולחנכם לכך, וודאי שאסור להכשילם בכך שיעברו על אחת משבע המצוות, ובמיוחד בענייני עבודה זרה.

כלפי הגויים שתחת שליטתנו בארץ ישראל, עלינו לדרוש מהם להיות מתוקנים ברמה הגבוהה ביותר – גרי-תושב. דרישה זו קיימת גם כלפי הגוי המזדמן לארץ כתייר וכד'. משנעשה הגוי "גר תושב", רשאי הוא להכנס ולגור בכל מקום בארץ ישראל, אך בירושלים עיר הקודש אסור להושיבו כדייר קבוע, ורק כאורח הוא יכול לבא לירושלים ואף לעלות להר הבית (עד למקום ה"חיל").

כמו כן, בארץ ישראל עלינו להשתדל לחפש ולהכרית כל שריד לעבודה-זרה.

אף כאשר אין השלטון והיכולת בידינו לקיים את הנדרש בארץ ישראל, מכל מקום אסור לתת במעשה שלנו לגיטימציה למציאות קבועה הסותרת את המציאות הרצויה; דהיינו, אסור לתת אחיזה קבועה בקרקע (-מכירת שדה או בית) למי שאינו גר-תושב.

גם במקומות שמחוץ לארץ ישראל, אם בפועל מתקיים בהם שלטון של ישראל, אין להרשות קיומם של גויים בלתי מתוקנים [וכן הדין גם ברשותו הפרטית של ישראל בכל מקום וזמן, כמו בהחזקת עבד גוי], ובמיוחד אין להרשות קיום עבודה זרה. לכן, בכל מלחמה המתנהלת עם הגויים, אין להשלים עמם בלא שיקבלו את שבע המצוות ויכריתו את העבודה זרה.

בכל מקום שבו נמצאים גויים תחת שליטתנו עלינו לדאוג לכך שתתקיים אצלם מערכת משפטית כנדרש, על מנת לשמור על קיום שבע המצוות (והענשת העובר עליהן).

תיקון עולם

א.

יחד עם האמונה בה' בורא העולם, מעניק עם ישראל לכל העולם את האמונה בגאולה.

בפרט, זוהי האמונה בעמידת משיח בן דוד מלך ישראל, מתוך גאולת עם ישראל – חזרת מלכות ישראל כתקנה, בנין המקדש וכו' – תבוא גם גאולת האנושות והעולם כולו. וכן המלך המשיח, בנוסף לתפקידו הישיר הראשוני כלפי ישראל, לבסוף גם "יתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ולעבדו שכם אחד' ".

גם אמונת הגאולה עברה והונחלה מעם ישראל לכל העולם בדרכים שונות – מה שמהווה הכנה לקראת הופעת המשיח האמיתי והגאולה האמיתית והשלמה.

ב.

 לעתיד לבא, אותם הגויים השונאים את ישראל, הקמים על ה' ועל משיחו, יבואו על עונשם וה' ישיב להם נקם על כל רעתם. אך הגויים החפצים להתקרב אל ה' ואל עמו, יזכו להצטרף ולהנות גם הם מאור הגאולה. אז ישבתו המלחמות וכל הכחות יופנו לעסוק בדברים חיוביים וקדושים.

כאשר תתגלה מעלתם העליונה של ישראל, ומלכות ישראל תהיה היסוד הממשי להתגלות ה' בעולם, אז יכירו העמים כולם בתפקידו המרכזי של עם ישראל. יתגלו האוצרות הגנוזים בישראל ככלל ובנשמתו של כל יהודי בפרט, והראוים להיות אור לגוים: השראת השכינה, רוח הקודש וסגולת הנבואה יתגלו בבני ישראל בשלימות. התורה ודעת אלקים יתגלו במלואם ויתחדשו כמעיין המתגבר, הרצון, המחשבות, ההרגשות והמעשים של כל יהודי יהיו כולם רק לטוב ולקודש, ועוד – ובכל זה יבואו הגוים להדבק ויאחזו בכל יהודי שיביא אליהם את דבר ה'.

בהשראת עם ישראל ותורתו, יסדרו הגויים לעצמם סדרי חיים מתוקנים המבוססים על שבע המצוות, כל עם ועם לפי סגנונו וכשרונו המיוחד. כל חלקי הכוחות והכשרונות החיוביים הקיימים בקרב הגוים, יתעלו לקדושה על ידי הבירור של עם ישראל ותורת ישראל: היופי והאסתטיקה, האמנות והנגינה, חכמות הטבע והמדע למינהו, יחד עם כל רגש נאצל יפה וטוב וכל כשרון מעשי לשכלול העולם – יתכללו בקדושה, יעשירו את ישראל ויחזרו אל הגוים בפנים מתוקנות.

מקורות עיקריים

אב המון גויים

"אב המון גויים" – בראשית יז, ה.

"עמודו של עולם" – רמב"ם הלכות עבודה זרה א, ב. וראה שם בכל הפרק.

לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט – ע"פ בראשית יח, יט.

"צלם אלקים" בישראל ובאומות – ראה דרך חיים למהר"ל על אבות ג, יד; נצח ישראל למהר"ל פי"א. מדרש שמואל על אבות ג, יח (ושם בשם ר' חיים ויטאל). וראה תוי"ט ותפא"י ובאורי הרבי מליובאוויטש על משנה זו.

"ה' אלקינו ה' אחד" – דברים ו, ד ורש"י שם.

"ידע כל פעול.. ה' אלקי ישראל מלך" – נוסח תפילת ראש השנה ויו"כ.

עיקרי היחס לגויים א

שבע מצוות בני נח – רמב"ם הלכות מלכים פרקים ט-י.

האחריות על שבע מצוות – הלכות מלכים ח, ט-יא (פירוט נוסף לקמן)

עיקרי היחס לגויים ב

חסידי אומות העולם – הלכות מלכים ח, יא. הלכות תשובה ג, ה.

גר תושב – הלכות עבודה זרה י, ו. הלכות איסורי ביאה יד, ז-ח. הלכות זכיה ומתנה ג, יא. הלכות מלכים י, יב.

אסור להיות שותף במערכת השלטונית והשיפוטית –  הלכות מלכים א, ד. הלכות סנהדרין ב, א. וראה העמק דבר דברים יז, טו.

חכמי אומות העולם – הלכות מלכים ח, יא.

אסור להיות מחויב לדת אחרת – הלכות מלכים י, ט.

אינם שומרים שבע מצוות לעומת עובדי עבודה זרה – הלכות מאכלות אסורות יא, ד ונושאי הכלים שם.

אלו שעושים נפשות – ראה הלכות עבודה זרה י, ב.

עיקרי היחס לגוים ג

קריאה לשלום – הלכות מלכים פ"ו.

והשב לב עובדיהם לעבדך – הלכות ברכות י, ט (וראה כס"מ שם).

אסור להורגו – הלכות עבודה זרה י, א. וראה בספר תורת המלך פרקים א-ב.

לגנוב, לגזול ולגנוב דעתו – הלכות גנבה א, א. הלכות גזלה ואבדה א, ב. הלכות מכירה יח, א.

אסור לשבח, לתת בחנם ולהציל ממות – הלכות עבודה זרה פ"י.

עיקרי היחס לגוים ד

אין אנו מחויבים לסכן את עצמנו… – שהרי סתם מלחמה עם גוים (אע"פ שאינם שומרים שבע מצוות) מוגדרת מלחמת רשות.

מצוה עלינו להפיץ ביניהם… – תוי"ט אבות ג, יד.

אסור להכשילם… – משנה דמאי ב, יד.

גר תושב – (מלבד המקורות לעיל) הלכות בית הבחירה ז, יד. לגבי כניסה להר הבית – הלכות ביאת מקדש ג, ה.

איבוד עבודה זרה בארץ ישראל – הלכות עבודה זרה ז, א-ב.

אסור לתת אחיזה קבועה בקרקע – הלכות עבודה זרה י, ד-ה.

גם במקומות שמחוץ לארץ ישראל, אם בפועל מתקיים בהם שלטון של ישראל, אין להרשות קיומם של גויים בלתי מתוקנים – הלכות מלכים ו, א. הלכות עבודה זרה י, א. וכן הדין גם ברשותו הפרטית של ישראל בכל מקום וזמן, כמו בהחזקת עבד גוי – הלכות מילה א, ו. הלכות איסורי ביאה יד, ט. הלכות שבת כ, יד ובמגיד משנה. הרחבה נוספת לכל זה – במאמר "כפיה על שבע מצוות" שיתפרסם בהמשך בע"ה.

עלינו לדאוג לכך שתתקיים אצלם מערכת משפטית – הלכות מלכים י, יד.

תיקון עולם

מלך המשיח ותיאור המצב לעתיד – הלכות מלכים פרקים יא-יב. הלכות תשובה ח, ט-י.

מקורות ודיונים נוספים בנושאים השונים המוזכרים כאן – נמצאים במאמרים אחרים, חלקם התפרסמו וחלקם עתידים להתפרסם בע"ה.