על משמעות ספירת העומר. מתוך דף 'התחדשות' מעובד ע"י ניר מנוסי.
חודש אייר נמצא בין שני רְגַלים – חג הפסח שחל בחודש שלפניו וחג השבועות שחל בחודש שאחריו. פרק הזמן המשתרע בין שני החגים הוא 49 יום, שבעה שבועות בדיוק, והוא מהווה תקופה מאוד משמעותית ביהדות: ספירת העומר. אייר הוא החודש היחידי שכולו 'מוּכל' בתוך הספירה ולכן זה שהכי נצבע בגווניה. נתבונן במהות חודש זה דרך עיון במשמעותה הרוחנית של ספירת העומר.
ספירת העומר בארץ ובשמיים
על פני השטח ספירת העומר היא פעולה פשוטה ביותר: מדי ערב, לאחר צאת הכוכבים, מברכים "ברוך אתה ה' א-לֹהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר", ואז אומרים "היום [כך וכך] ימים לעומר" – שני ימים לעומר, שלושה ימים לעומר וכן הלאה.
לספירת העומר שתי משמעויות, ארצית ורוחנית, המקבילות לשתי משמעויות של חגי פסח ושבועות. במישור הארצי, ספירת העומר היא תקופת הקציר המשתרעת בין פסח "חג האביב", שלמחרתו מתחילים את הקצירה, לבין שבועות "חג הביכורים", בו מעלים לבית המקדש את ראשית היבול. במישור הרוחני לעומת זאת, ספירת העומר מחברת בין פסח "חג החירות", בו עם ישראל השתחרר משעבוד מצרים, לבין שבועות "חג מתן תורה", בו ניצב העם למרגלות הר סיני וזכה להתגלות ראשונה של אלוהיו.
מה משמעות המעבר מחירות למתן תורה? בפשטות, תהליך זה בא ללמדנו שאין די ביציאה משעבוד כדי להשיג עצמאות אמיתית. היציאה ממצרים היא כמו הגחה מהרחם, אך כעת יש לגדול ולהתפתח עד שמשיגים הכרה במקורינו האלוהי. אנו משחזרים תהליך זה מדי שנה מכיון שעלינו לעבור אותו שוב ושוב, כל פעם במישור גבוה יותר. בכל שנה עלינו להיוולד, לגדול ולהיעשות ראויים ל'תורה חדשה' המתאימה לדרגתינו. מסיבה זו מוקדשת תקופת העומר לתיקון מידות הנפש וההתנהגות. ה"ספירה" אם כן אינה רק מניית ימים, אלא בחינה הדרגתית ושיטתית של איכויות הנפש, במסגרתה מתרכזים כל יום באיכות אחרת ומנסים לשפר אותה.
בין בקשה לחיפוש
כדי להבין יותר לעומק כיצד ניתן להשתמש בספירה ככלי לצמיחה רוחנית, נתבונן בכמה פסוקים מספר משלי הרומזים לספירה:
כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ. אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה. אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱ-לֹהִים תִּמְצָא. (משלי ב, ג-ה)
מהי "בינה" ומה הקשר שלה לספירת העומר? בינה היא חכמת הלב הפנימית – אמיתות שהלב בפנימיותו יודע אך אינן מתגלות על פני השטח. הקבלה מדברת אודות "חמישים שערי בינה", חמישים 'צעדים' רוחניים שיש לעשות על מנת לרכוש בינה רוחנית. ספירת העומר בת 49 הימים מגלמת בדיוק צעדים אלו, כאשר הצעד החמישים הוא חג השבועות עצמו. רמז נוסף טמון במלהמטמונים. מלה זו ניתנת לפירוק ל-מ"ט מונים – רמז למנייה של מ"ט (49) הימים שבין פסח לשבועות. ספירת העומר היא אם כן מסע חיפוש בעקבות מטמון נסתר של תבונה.
נשים לב שהפסוק השני מבחין בין שני אופנים של קריאה לבינה – בקשה וחיפוש. מה ההבדל? המבקש מעוניין בדבר ידוע ו'מתבקש', ומצפה שהדבר יגיע אליו. אכן, הבקשה כאן היא ל"כסף" – סוג הקנין המוכר והמבוקש ביותר. המחפש לעומת זאת מעונין בדבר בלתי-ידוע ויוצא לתור אחריו. בהתאם, מושא החיפוש כאן אף הוא נסתר – "מטמון" שלא ברור מהו והיכן הוא מסתתר.
מבין השניים, חיפוש המטמונים הוא כאמור הקשור יותר לספירת העומר. את ספירת איכויות הנפש ניתן להמשיל אם כן לחיפוש מטמון – עלינו לחפור בתוכינו ולחשוף את המידות הטובות המסתתרות בנו. כך אנו נעשים זכים וראויים לקבל שפע רוחני חדש.
הסוד האמיתי
תרבותינו היום רוגשת סביב ספרים וסרטים המתיימרים ללמד שיטה להתעשרות שנשמרה כביכול בסוד וכעת נחשפת לכל – 'חוק המשיכה'. לפי שיטה זו, עלינו לרכז את דמיונינו סביב הקניינים שאנו מבקשים לנכס לעצמנו ובכך נמשוך אותם אלינו.
הסגנון בו הדברים מוצגים בספרים וסרטים אלו מלביש אותם באצטלה מאוד רוחנית. אך למעשה מדובר בשיטה העוקפת את העבודה על שינוי רוחני אמיתי. למרות שפע התרגילים המנטליים שהיא מציעה והדגש הגדול שהיא שמה על מצב תודעתו של האדם, מעולם לא נשאל בה מי ה'אני' אליו אנו רוצים למשוך את הכל? האם אני ראוי לכל הדברים האלו? האם בקשתי בכלל מבוררת וזכה או שמא ביטוי לתאווֹתיי הנמוכות? במלים אחרות, השיטה מותירה את הלב בחיצוניותו, ואינה נוגעת כלל ברצונותיו הפנימיים.
לפי הקבלה לכל דבר שלילי יש שורש רוחני נעלה באמצעותו ניתן לתקנו ולממשו בצורה טובה. חוק המשיכה אינו יוצא מן הכלל: מדובר בגירסא מגושמת של "תבקשנה ככסף", שהשמיטה את כ"ף הדמיון ובמקום בינה מבקשת-דורשת כסף כפשוטו. והנה, התיקון לבקשת הכסף הוא "וכמטמונים תחפשנה": במקום קניינים נגלים יש לרצות אוצרים סמויים ופנימיים יותר, ובמקום לבקש שהם יגיעו אלינו יש להעתיק את עצמנו ממקומינו ולצאת למסע חיפוש אחריהם.
הדבר שיכול לחולל את המעבר מבקשת הכסף המגושמת לחיפוש המטמון הפנימי הוא ספירת העומר. תיקון המידות ההדרגתי אינו מותיר את התאוות הארציות שלנו במצבן הגולמי. הוא רואה בכל תאווה כיסוי על משאלה רוחנית עמוקה ומנסה להתחקות אחריה. הבינה אליה הוא חותר היא חיבור עמוק לפנימיות הלב המבטיחה כי רצונותיה שלה הם שימולאו.
המחשה לרעיון זה מסתתרת במבנה "אם… אז…" של הפסוקים. עיון בערכם המספרי של המלים מגלה כי אם (41) ועוד אז (8) שווה בדיוק מט – 49. לפי זה ניתן לחלק את ספירת העומר לשתי תת-תקופות: 41 הימים הראשונים הם בבחינת אִם – הם מבטאים התלבטות, תכנון והתכוננות; ו-8 הימים האחרונים הם בבחינת אז – בהם עלינו ליישם את תוכניות התקופה הראשונה. לענייננו, בקשת הכסף כמוה כנסיון לדלג ישירות לימי ה'אז', ואילו חיפוש המטמונים מקדיש את ימי ה'אם' לעבודה פנימית ורק אחריהם מגיע בשל ומוכן לשלב היישום. ומי שמחפש, מוצא.
