ל-כ' באלול, יום פטירת הגאון ר' אליהו לאפיאן זצ"ל, מגדולי בעלי המוסר בדור האחרון.
ר' אליהו נולד בפולין אך בגיל עשר הגרו הוריו לאמריקה. אליהו הקטן שחשש להגיע לאמריקה, שהיתה שוממה מלימוד תורה, סרב להצטרף להוריו. הוא נשאר לבדו בישיבת לומזה, ועל אף שבתחילה סרב אביו לתמוך בו, עמד על דעתו ולא נשבר, למרות הדחקות הנוראה בה למד.
לאחר לומזה המשיך ר' אליהו לקלם, לבית מדרשו של "הסבא", שם קנה את דרכו המיוחדת עפ"י שיטת המוסר. לאחר נישואיו יסד ר' אליהו ישיבה בקלם, שם התחיל להרביץ תורה ומוסר. במסגרת מסעותיו לאסוף כסף לישיבה, הגיע גם ללונדון, שם נתבקש להישאר בישיבת "עץ חיים" במקום.
בשנת ה'תש"י עלה ר' אליהו לארץ הקודש. בתחילה הגיע לירושלים, ולאחר שדרש באחד מבתי הכנסת, הותירו דבריו רושם עז, שבעקבותיו התרכז סביבו חוג לומדים קבוע אשר בהנהגתו ובהדרכתו סדרו יום "עשירי יהיה קודש" (כל עשרה ימים) ב"בית המוסר".
לאחר תקופת מה, נתבקש ר' אליהו להיות למנהל הרוחני של ישיבת "כנסת חזקיהו" בזכרון יעקב. אז החלה התקופה הנפלאה של העמדת מאות ואלפי תלמידים שר' אליהו הדריכם וגידלם כאב מסור. הישיבה עברה מזכרון יעקב לכפר חסידים, אך אז נפטר לפתע ראש הישיבה, הרב נח שימונוביץ זצ"ל, ור' אליהו, שהיה כבר בשנות השמונים, שינס מותניו ושלח לקבץ בחורים רבים בכדי לחזק ולהגדיל את הישיבה.
מפליא היה לראות את ר' אליהו, גם בגיל תשעים, עובר בחדרי הבחורים להשכימם לעבודת הבורא כשהוא מעוטר בטלית ותפילין. ר' אליהו היה צנוע ונסתר בכל הקשור לידיעותיו הרבות בתורה, פרישותו וצדקותו. כך היה מתענה כל שני וחמישי עד גיל מופלג, ושנה אחת נהג כל השנה תענית דיבור וכהנה רבות, ללא שהרגישו בכך בסביבתו. שיחותיו – שיצאו לימים בספר "לב אליהו" – מצטיינות במבט ישר אל מאמרי חז"ל, מהם דלה רעיונות מוסר בסיסיים אך עמוקים וחודרים.
פעם התבטא ר' אליהו לפני תלמידיו: כמה נורא עניין ההרגל! כשבאתי לארץ ישראל לא יכולתי לרוק על אדמת הקודש, והיו לי בכיסי בגדי ממחטות הרבה. כל פעם שהוצרכתי לרוק, הייתי יורק בתוך הממחטות, וכמה פעמים היו כיסי מלאים בממחטות. אבל לאחר זמן התרגלתי לרוק על הארץ…
מלחמה "לפני ה'"
"בפרשת שופטים נאמרה פרשה של "כי תצא למלחמה", אח"כ פרשת עגלה ערופה, ואח"כ שוב "כי תצא למלחמה" – כי ע"י המלחמה שהורגים אנשים נעשתה שפיכות-דמים זולה אצל האדם, לכן מפסיקה פרשת עגלה ערופה באמצע, להורות עד כמה מרעישה התורה עבור ספק רציחה של נפש מישראל, כדי ללמדנו דעת ולהוציא את האכזריות מלב בני ישראל. אכן כל זה במלחמת הרשות, כי ב' פרשיות אלו עוסקות במלחמת הרשות. אבל מלחמת מצוה אינה מעוררת שום אכזריות בלב ח"ו, כי המצוה שורשה למעלה. לא רק שלא תשפיע אכזריות, אלא כשהאדם עושה המצוה לשם שמים, שופע עליו אור המצוה בשפע של קדושה וטהרה, ובא לידי מדות טובות ואף לרחמנות יתירה. וזהו שכתוב: "וישסף שמואל את אגג לפני ה' בגלגל". כלומר: שקרע את אגג בחרב לשניים כאילו עומד ומתפלל לפני ה' – בלא שום הבדל."
מתוך "לב אליהו" לר' אליהו לאפיאן
