לי"ז בתמוז, יום פטירתו של הרב יוסף קפאח.
הרב הגאון ר' יוסף קפאח זצ"ל היה "איש אשכולות", כפירוש חז"ל: איש שהכל בו – מורה דרך ומורה הוראה, בעל מידות תרומיות נדירות.
הרב נולד בצנעא בשנת ה'תרע"ז, לאב ואם שלא זכו לגדלו, שכן אביו נפטר בהיותו בן חמשה חודשים, ואמו בהיותו בן שש. ר' יוסף גדל בבית סבו הגדול, ר' יחיא קפאח, שהנהיג את ה"דרדעים" (קיצור מ"דור-דעה") בתימן – אשר דבקו בהלכות ומנהגי ישראל הקדומים בדרך הרמב"ם.
ר' יוסף עצמו נכלא פעם וכמעט הוכרח להתאסלם, מפני מלשינות שקרית של המתנגדים לסבו. כאשר השתחרר בגיל 19, נשא לאשה את עזרתו הרבנית ברכה תבדל"א, ושם פעמיו לארץ הקודש.
בהגיעו לארץ עסק בתחילה במלאכת הצורפות ובעבודות אחרות, אך משהכירו בגדלותו, מינוהו לרב בית-כנסת בתל-אביב והוא בן עשרים וחמש!
לאחר כשנתיים עברה המשפחה לירושלים, שם פרנסה הרבנית את המשפחה בעת שר' יוסף קנה תורה בישיבת "מרכז הרב". בתקופה זו עבד רבות על כתבי-יד נדירים, שרבים מהם היו בידו מסבו, ובלשונו: "כי מי שלא ראה שמחתו של סבי זצ"ל לקראת כל מציאה קלה מתורתן של ראשונים, לא ראה שמחה של חיבת מצוה מימיו, ובשביבי להט אותה חיבה גם אני ראיתי אור". לאחר זמן לא רב, מונה לדיין בתל אביב ולאחר מכן בירושלים, ועל כס הדיינות ישב 38 שנה.
מפעל חייו הגדול של הרב קפאח הוא הוצאת כתבי קדמונים, תרגומם ופירושם, ובמיוחד כתבי הרמב"ם. עוד בהיותו בן י"ז, חיבר הרב קפאח "אזהרות" – פיוט על סדר תרי"ג מצוות לפי מנין הרמב"ם (מכיון שהפיוטים הקיימים, שנוהגים לאמרם בחג השבועות, אינם ע"פ הרמב"ם), וכל ימי חייו המשיך לעסוק במשנת "הרב רמב"ם, גדול העם ורבם, וחמדם וחביבם": תרגם מחדש את ספר המצוות, אגרות הרמב"ם, פירוש הרמב"ם למשנה, ספר מורה הנבוכים, וגולת-הכותרת היא המפעל הענקי של הוצאת ספרי ה"יד החזקה" לרמב"ם, בנוסח מתוקן ועם באור שליקט לבדו מתוך מאות ספרים. מפעל חשוב נוסף הוא הוצאת כתבי ר' סעדיה גאון, ובהם תרגום מחודש של ספרו "הנבחר באמונות ובדעות". כן תרגם הרב קפאח מחדש את חובת הלבבות לרבינו בחיי ואת ספר הכוזרי לר' יהודה הלוי.
על פעלו הספרותי זכה להערכה רבה ופרסים חשובים, אך כל זה לא השפיע על אורח חייו הפשוט והצנוע. כל יום היה אפשר למוצאו בביתו הפשוט, הולך לישון בשעה 21:30, ומשכים בשעה 4:30 לשיעורו היומי שנמשך כשעתיים, כשחלק ניכר משעות היום ישב על הרצפה ברגליים משולבות ועסק בעבודתו החשובה. הרב קפאח לא השתתף בפעילות פוליטית-מפלגתית, אך במלחמתה של ארץ ישראל היתה דעתו ברורה ונחרצת, ותקיפותו הרבה באה כאן לידי ביטוי. על חוברת אחת, שהתיימרה להציג דעת תורה בענין ה"אינתיפאדה", כתב שהמחבר ודאי קיבל השראה או מימון ממר"ץ או מאש"ף עצמו… כשהחלו הסכמי אוסלו הנוראים, אמר: "אנו צריכים לקבוע צום על תהליך זה בו נמסרים חלקים מארץ ישראל, בדיוק כפי שאנו צמים ב-י"ז בתמוז וב-ט' באב". וביום י"ז בתמוז ה'תש"ס נפטר הרב קפאח לבית עולמו. יהי רצון שתורתו תאיר עינינו, וזכותו תעמוד לכל ישראל.
דין אמת
מדברי הרמב"ם נראה שדיין יחיד כוחו רב יותר מכוח שני דיינים. ובאור הדבר נראה, מפני שנאמר בגמרא ששנים שדנו נקראים "בית דין חצוף", ומהי החוצפה הזו? אלא ידוע שכל בני אדם נטיות דעותיהם שונות ומשום כך חייבה תורה שלא יהא בית דין שקול כדי שתהא שם הכרעת רוב. וכאשר שנים יושבים מלכתחילה כדי לדון ולפסוק דין בלי לחוש שיחלקו דעותיהם, הדבר מראה שהם מוכנים לוותר זה לזה אף אם אין הדבר נראה לו כאמת לאמיתה, וכאן היא החוצפה, שיושבים כדי לדון שלא דין אמת. מה שאין כן יחיד אין לו אלא דעתו ואין לו עם מי להשתוות על חשבון האמת ולפיכך הוא נטול חוצפה.
פירוש הרב קפאח להלכות סנהדרין פ"ב הי"ג
