גילוי דעת בנושא שימוש בסמים והיחס אליו.
על הטענה שיש מקום ע"פ דרך החסידות לפריצת גבולות ההלכה ולשימוש בסמים קלים לשם עבודת ה' האישית (-התעלות רוחנית) והציבורית (-קרוב רחוקים) יש להשיב דברים ברורים:
א. נפסקה ההלכה על ידי גדולי הפוסקים של דורנו ששימוש בסמים, כולל סמים קלים, אסור בהחלט (מטעמים ברורים של גרימת נזק לגוף ולנפש ול"תופעת לוואי" מוחזקת של התרחקות מדרך התורה).
ב. על פי פנימיות התורה, הסם מפתח באופן בלתי מתוקן את כח המדמה שבנפש, מחדד תחושות רגשיות בלתי מתוקנות, ובכלל גורם לניתוק האדם מהמציאות הסובבת האמיתית ולשקיעה במודעות עצמית יתרה (בעוד דרך התורה אינה 'סוגדת' להתגלות הנפשית, ואדרבא, המאמץ להתקרב לה' קשור במאמץ להפנות את תשומת הלב מה'אני' אל הזולת, אל המציאות החיצונית ואל הדברים שצריכים לתקן בה). דברים אלו משתקפים באופן בולט באמינותו של האדם – כח מדמה פרוע וניתוק מהמציאות גורמים לכך שאין האדם מסוגל לעמוד בדבורו ובהתחיבויותיו.
עיקר המניע ללקיחת סמים הוא הרצון לחוות חויה של התעלות עצמית. מניע זה פסול בתכלית, לפי כל גדולי החסידות, לרוצה לעבוד את ה' באמת (ולא לעבוד את עצמו ר"ל). כאשר חסיד 'לוקח משקה', במינון הנכון, הרי כוונתו לשתק את חיצוניותו השלילית ולדכא את המגבלות המפריעות לו לגלות את פנימיותו האמיתית (דבר הנובע מהשפעתו הגופנית של האלכוהול). מתוך ניטרול החיצוניות והסרת ההגבלות מתגלה הפנימיות בדרך ממילא. מה שאין כן בסמים, היוצרים חוית התעלות מדומה, מגבירים את פעילות החושים החיצוניים ומסתירים מהאדם את פנימיותו האמיתית. ועוד, רואים במוחש כי 'לקיחת משקה' במינון נכון פועלת אצל החסידים חיזוק בביטול לצדיק ובהתקשרות פנימית אליו. לעומת זאת, נטילת סמים פועלת אי יכולת נפשית לקבל סמכות ולהתקשר לצדיק (מתוך חוית "אני ואפסי עוד").
יוצא, שהשימוש בסמים על מנת להשיג חויה רוחנית דומה לאיסור על כהן להיות שתוי בכניסתו למקדש (ראה בספה"ק קדושת לוי פרשת "אחרי" שאיסור זה בא לפסול עבודת ה' מתוך מניע להשיג חויה ותענוג רוחני). לפי ההלכה כהנים, שהם עובדי ה' באמת, נמנעים בזמן הזה משתית יין (מרביעית ומעלה) בכל עת – משום "מהרה יבנה המקדש".
[כמובן, כל לימוד הזכות על 'לקיחת משקה' – בניגוד לשימוש בסמים – נכון רק כשאדם לוקח משקה במינון נכון, כך שלא יגיע לשכרות מכוערת (שלפי טבע בני דורנו היינו לא יותר מארבע כוסיות קטנות, כתקנת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש). שתיה מופרזת המביאה לשכרות מכוערת, פרועה והוללת (כשכרותם של נח ולוט) מגונה ביותר בתנ"ך, בדברי חז"ל ובפוסקים – היא מוגדרת כ"אבדן דעת" גמור, אצל מי שאמור להיות בן תורה היא גורמת לחילול ה' גדול, וממילא היא אסורה בתכלית.]
יש להרחיק לגמרי המצאות של סמים מכל ישוב יהודי (ובפרט ישוב בארץ ישראל, השואף להוות דוגמה לחיים בריאים על פי תורה ולקרב רחוקים לדרך ה'). נגע זה מטבעו מדבק אחרים, ועל כן חזקת הנגוע להיות "חוטא ומחטיא את הרבים". יתר על כן, עבירה זו כוללת גם "איסורא" וגם "סכנתא", ולכן, מכל הנאמר, עולה שעל צבור הישוב להיות ערני ביותר לשרשה מגבולו.
אין צריך לומר שאין לקבל לישוב אדם הידוע כנגוע בנגע הסמים, ומובן ממילא שעל כל חבר ישוב הנגוע מכבר בנגע זה לעבור תהליך גמילה. עד לגמילה השלמה, אין להרשות לחבר זה להשפיע השפעה רוחנית על אחרים. כמו בנוגע לכל איסור חמור של תורה, מוטלת האחריות על כללות תושבי הישוב להרחיק לגמרי חבר שאינו מוכן לחיות על פי דרך התורה. בברכת התורה, סם החיים האמיתי.
