הבירור בגלויות השונות לאורך ההיסטוריה הולך ונעשה פנימי ועדין יותר… מעובד מדברי הרב ע"י השומעים. מתוך עלון הישיבה לחנוכה.
השעבוד למלכות יון והשחרור ממנה הוא שלב אחד במהלך הגדול מגולה לגאולה. ידוע שהמאבק העיקרי עם היוונים היה רוחני, היוונים לא רצו להשמיד אותנו פיזית אלא "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". בחנוכה אנו שמים לב שגלות יכולה להיות גם נוצצת ומפתה, כמו החכמה והנוי בתרבות יון אשר היתה מוכנה להעניק לנו מטובה בידים פתוחות… והעיקר הוא עצם ההבחנה בין טוב לרע ובין אור לחושך.
בהתבוננות על הגלויות השונות – החל משעבוד מצרים, דרך בבל פרס ומדי ויון, ועד למלכות אדום וישמעאל – ניתן להבחין בתהליך שבו הבירור הולך ונעשה פנימי ועדין יותר. במצרים היינו משועבדים תחת בני חָם ("ובני חם כוש ומצרים"), הרחוקים מאתנו בתכלית. מלכויות פרס ויון הם מבני יפת הקרוב אלינו יותר, שעליו נאמר "יפת אלקים ליפת". ואילו הגלות האחרונה, המיוחסת בדרך כלל לאדום וישמעאל, היא בתוך בני שֵם, ואפילו בתוך 'המשפחה שלנו', ישמעאל נולד מאברהם ועשו נולד מיצחק ואף מוגדר בחז"ל כ"ישראל מומר".
בתחילה אנו מתמודדים מול הרע הגרוע והגס ביותר, ולאחר מכן אנו עוברים להתמודד מול רוע קרוב ועדין יותר. קל יותר לשבור את הקליפה החיצונית הגסה ולהוציא מתוכה את הפרי, מאשר להתעסק עם הקליפה הדקה ולהצליח לברור בזהירות את האוכל מתוך הפסולת. כך גם בעבודת ה' של כל אחד באופן אישי, יש התמודדות עם הרע הגלוישנדמה כמתקיף אותי מבחוץ, ויש התמודדות עדינה יותר עם הרע הנעלם אשר מקנן בתוכי פנימה ואולי אינני מודע לקיומו. כך מבואר בחסידות שמעבר לגלות הגלויה של מציאות חיצונית מאיימת ומפריעה – הרי ישנה גלות פנימיתשבה האדם נתון בגלות בתוך עצמו, וצריך לעורר רחמים-רבים על הנפש האלוקית הנתונה בתוכי בשביה, על חלק אלו-ה ממעל השבוי ומלובש בבגדים צואים…
גם במציאות הכללית של עם ישראל בדורות האחרונים קיימת תופעה של גלות-פנימית, גלות של יהודים אצל יהודים. כך היה בראשית תנועת החסידות, כאשר היו מתנגדים שנקטו במלשינות ורדיפות קשות. וכך עם הגל העכור של תנועת ה'השכלה' ועזיבת היהדות, כאשר צורת-החיים החילונית הלכה ותפסה למראית-עין את מרכז-הבמה בעולם היהודי וניסתה לדחוק את היהדות המסורתית הנאמנה לפינה צדדית "גלותית ולא רלוונטית".
היום הזה ממש אנו נמצאים בגלות פנימית, יהודים אצל יהודים, בתוך ארץ ישראל (כפי שניתן ללמוד מגלות-יון שיש מושג של גלות גם בתוך ארץ ישראל). עם כל מה שזכינו בדורנו לשיבת-ציון וגילוי חסדי ה', הרי עדיין, על פתחה של הגאולה, אנו נתונים בגלות פנימית. יש המתקשים לקבל הגדרה זו, אבל כאשר יש 'חוש-פנימי' נכון, כאשר מבינים שיש גלות פנימית אף של האדם בתוך עצמו, ניתן להגדיר היטב גם את מצבו הכללי של העם כיום. לכאורה יש כאן שלטון יהודי, אבל השלטון הזה, כקליפה חונקת, מתנכר לעמו וליהדותו כזהות מחייבת, והיהודים הפשוטים מוצאים את עצמם תחת שלטון שאינו קובע את דרכו על-פי תורת-ישראל ואף אינו מעז לומר שקיים הבדל בין יהודי לגוי (והעיקר ש"כולנו ישראלים". אוי ל"'ישראליות" כזו!). מי שמתבונן ביושר רואה שמה שמפריע לנו היום לממש כראוי את הבעלות על ארצנו הקדושה, להלחם כראוי באויב הערבי, להשליט את המשפט העברי, או לטהר את מקום המקדש – אינו אלא אנחנו עצמנו. האם כיום "יד ישראל תקיפה"? – זה תלוי ועומד בהחלטה של עם ישראל עצמו.אם נרצה ידינו תהיה תקיפה. אם נרצה נקים מדינה יהודית הנוהגת על פי התורה. אם רק נרצה, ואין זו אגדה.
אין פירוש הדבר שיש להאשים רק את היהודים התועים העומדים בראש הממסד והקובעים את הקו השולט ב'חיי הרוח והתרבות'… כל אחד צריך להפנות מבט אל עצמו ולשאול, האם אני מוכן לצאת מהגלות שבתוכי? האם אני מוכן לשבור את הכבלים המדומים ולצאת מגולה לגאולה?
כאשר נשיב בחיוב על השאלה הזו, נגלה שהמעבר מגולה לגאולה הוא פשוט מאוד. אין צורך להחליף את המציאות במשהו אחר, אלא להפוך אותה מיניה-וביה, כשם שמוסיפים את האות א למילה גולה – ה-א הרומזת למודעות לה',אלופו של עולם – ובכך הופכים את הגולה עצמה לגאולה. נרות החנוכה יאירו במקום החושך עצמו, על פתח הבית מבחוץ, והחושך יהפך לאור גדול. "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל" במהרה בימינו אמן.
להרחבה ראה במאמר הגלות האחרונה.